פירושים מחכמי תימן נע"ג לפרשת משפטים

חידושים וטעמים מרבותינו חכמי תימן נע"ג על פרשת משפטים, מתוך ספר שולחן מלכים שיצ"ל בקרוב, מאת הרה"ג יוסף צברי שליט"א - מו"צ באלעד ובבית ההוראה פעולת צדיק, ראש כולל "יוסף הצדיק" ורב קהילת "מקום מקדש" לחניכי הישיבות - אלעד.

"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"
הטעם שנסמך הפסוק של סוף פרשת יתרו "ולא תעלה במעלות" לפרשת ואלה המשפטים יובן עפ"י מה שכתב הג"ר יהודה גספאן וז"ל: "שמא יש לומר הטעם שנסמכה פרשת משפטים לפסוק ולא תעלה במעלות, לרמוז לדיין שאם בא דין אחד לפניו פעם ושתיים ושלוש, אל יאמר כבר בא דין זה לפני, ולמה אטריח עצמי לעיין עליו בכל פעם, אלא אפסוק הדין מהר על פי מה שעיינתי כבר. לזה אמר: "ולא תעלה במעלות", שלא להטריח עצמך לעיין ולחזור עליו, שפעמים תבא לידי שכחה ולא יצא הדין לאמתו, ובשביל כך תענש חס ושלום, וזה שאמרו אשר לא תגלה ערותך עליו {ר"ל שלא יתפס עוונך ועונשך בזה} רצה לומר בשבילו, לפיכך צריך ליזהר.

{מחידושיו הנקראים פנים חדשות בספרו מנחת יהודה עה"ת}

"השור יסקל וגם בעליו יומת"
מעשה בגוי עשיר ואלם, אשר מקנה רב היה לו, ובתוכו גידל שור מובחר, גדול וחזק, אשר עליו היתה כל גאותו. באחד הימים, נפל לפתע השור חסר אונים, ורק עיניו בהו בחלל.
הגוי אשר נבהל מאוד, רץ לו לבית הגה"ק מארי חיים חג'בי זצוק"ל, אב"ד רבוע {שבמחוז כוולאן}, בבקשה אשר יציל את שורו.
אותו היום, יום ששי היה, היהודים כבר היו בבית הכנסת והתכוננו לקבל את השבת. גם מארי חיים הינה עמהם, קורא את שיר השירים בנעימה.
לפתע הופיע הגוי, וביקש- דרש ממארי חיים: שורי מקור גאוותי שוכב כמו מת, כתוב לו קמיע שיבריא! ענהו הרב: אי אפשר, עוד מעט נכנסת השבת וכלי הכתיבה אינם אתי, תבוא במוצאי שבת. הגוי התעקש, ולא אבה לקבל את דברי הרב, אף שחזר על דבריו פעם ושתיים.
לאחר שראה הגוי כי הרב אינו נענה לבקשתו, דחף הוא את הגה"ק מארי חיים. הרב שראה את חוצפתו ורשעתו, נכנס לבית הכנסת, לקח שארית גפרור שרוף וכתב בו על פתק את הפסוק: "השור יסקל וגם בעליו יומת", וכך פנה לגוי באומרו לו: קמיע זה, קשור בקרן השור והוא יבריא לחלוטין. הגוי נטל את ה"קמיע" שמח וטוב לב, מיהר וקשר לשורו ואכן, מיד קם השור בריא ושלם.
למחרת בבוקר, כאשר יצא אותו גוי לרעות את מקנהו, קם השור על בעליו ונגחו למות. אנשים שראו את הדבר פנו לבנו של הגוי, וסיפרו לו על שאירע. הבן לקח בחמתו את רובהו, ובראותו את אביו שוכב מתבוסס בדמו למרגלות השור, ירה בשור והרגו.
כך התקיימו דברי הרב במלואם: השור יסקל, וגם בעליו יומת.
{מפעלי הצדיק}

"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"
כתב הגר"ש בדיחי: מצאתי לאחד מחכמי תימן אלו הפסוקים בנוטריקון, וזהו:

"וצריך אדם לשוב התשובה הראויה, מזדונותשגגות פשעים טרם יום מיתה, אולי שפטיםרעים תדחה, שלום יקדמוך מלאכים לקראתפניך נוהרים, ידחו המקטרגים מעליך.

כי תקנה עבד עברי וגו' - כבוד יתן ה' תחתקראך נעימות התורה, ערב בוקר דבקת עסקתבתורה, ריחקת יצרך, שנית שילשת שימשתנאמנים יחד מלאים יראה ענוה בינה דעת,ונזהרת בשמירת שבת, במצוות עירוב יחדתיקנת יציאת אלפיים לחוץ לא חיללת, פניתשמרת ייחוד חלק נעים משבת.

אם בגפו יבא וגו' - אם מקום בלבך גאותופנית, ומשכת ייחוד בוראך אליו, בעדן גןפעולתך, ושכרך ישלם צורך אליך, אםמיהרת בקביעות עתים לתורה אשריך, שהשםהגדול הגבור והנורא אישרת, והוא ישפילצריך אויבך המבקשים אבדיך, שבת תכבדותמצא עונג מנוחה וטובה.

{עולת שלמה, ועי"ש רמז המשך הפס'}

"אם כסף תלוה את עמי את העני עמך"
הג"ר יחיא בדיחי זצ"ל, ביאר שפסוק זה רומז להתייחדות שם ה' במצוות הצדקה.
דהנה שם הוי"ה ברוך הוא במספר קטן הוי י"ג, שהוא במדויק חצי שם הוי"ה שעולה בגימטריא כ"ו.
וכן עשיר במספר קטן הוי י"ג, וגם עני במספר קטן עולה י"ג. וא"כ העני והעשיר, כל אחד מהם הוא חצי משמו של הקב"ה, ועל ידי שנותן העשיר צדקה לעני ומאכלו ומשקהו, מתייחד שם הוי"ה ב"ה בין שניהם. וזהו אומרו: "את העני עמך", ר"ל כאשר העני עמך ושניכם מתאחדים בנתינת הצדקה, אז מתייחד ג"כ שמו של הקב"ה.

ועוד מתבאר כאן, דיש כאן תשובה לטענת העשיר, שאם אמר יאמר העשיר, מה לי לטרוח ולחפש העני, יבא העני אלי ויקבל חלקו, לזה אמר הכתוב: "את העני עמך" דהיינו, שחלקו של העני המיועד נמצא אצלך בממונך, ואתה העשיר רק שליח מאת ה' לתת לו את חלקו המגיע לו, ולכן עליך לחפשו ולילן לו את חלקו ואז תגרום לייחוד שם ה'.
{חן טוב}

משפטים

הערות